ילד שקוף

אני הולכת ברחוב כמו רוח רפאים

עם המשקפים הכהים להימנע ממבטים

הולכת וידיי שמוטות,

אני קטועת שמחה

כלום כבר לא אותו דבר, אני ריקה.

אני שכובה על המיטה המומה מהכאב

אם רק היה אפשר אפידורל להזריק אל תוך הלב

אם רק היה אפשר את הקרעים בלב לתפור

אם רק יכולתי סוף אחר לך לבחור

והכאב זורם בכל הגוף

אני אוהבת אותך ילד גם שאתה שקוף

אני יודעת שיהיה בסדר ונבחר את החיים לחיות

אני יודעת שאקום מחר בבוקר למרות שהדמעות חונקות

נזכרת באושר ובתמימות של אז

ולפעמים מרגישה אותך, בתנועת פאנטום, בתוכי זז

לא ידעתי שהשמים יכולים ליפול בבת אחת

לא ידעתי שיש לי הכל, אבל כמעט.

אני מרגישה את תנועותיך שהתאבנו לפתע בתוכי

אני נוצרת את פניך השלווים עמוק בתוך נפשי

והכעס שמטריף השאלות ללא תשובות

ואיפה אלוהים והמחשבות שבלילות

והשקט השקט הצורם כאן שביננו

והעצב העמוק שנפל על ביתנו

והבגדים מקופלים וריח של כביסה

והשמיכה במגירה מושפלת ונבוכה

אני נותנת לכאב לשטוף אותי בכל הגוף

אני אוהבת אותך ילד גם שאתה שקוף

אני יודעת שיהיה בסדר ועוד נצחק ודאי

אני יודעת שתבוא הקשת תאיר חיי.